ארנב שמוט אוזניים הולנדי, הולנד לופ, הוא אחד מהזנים של ארנב הולנדי שהוכר על ידי התאחדות מגדלי הארנבים האמריקאית (ARBA) בשנת 1979 ועל ידי מועצת הארנבות המנהלת בהולנד בשנת 1964. בהשוואה לשאר זני הארנבים, זהו אחד הגזעים היותר “עתיקים” עם מעל 40 שנה של השבחה גנטית.
הולנד לופ, עם משקל מרבי של 1.8 ק”ג, הוא אחד הגזעים הקטנים ביותר עם אוזניים גדולות.
הולנד לופס הוא אחד מגזעי הארנבונים הפופולאריים ביותר בארצות הברית ובבריטניה. הם גודלו לראשונה על ידי אדריאן דה קוק, כהכלאה של הלופ הצרפתי וארנב הולנדי אחר שנקרא ארנב ננסי הולנדי. ארנב הולנדי מסוג הולנד לופס קטן בגודלו, אך הוא שרירי יחסית ויכולה להיותלו פרווה במגוון רחב של צבעים. אוזניו המקפצות אלו אחת התכונות הכי חמודות שיש לארנבי ההולנד לופ.
היסטוריית ארנבי הולנד לופ
כשאדריאן דה קוק הבין שהלופ הצרפתי גדול מידי והארנב הננסי ההולנדי קטן מידי ב -1949, הוא החליט לגדל את השניים זה עם זה בתקווה שהצאצאים שלהם יירשו את הגודל האופטימלי. משקל של לופ צרפתי הוא בין 4.5 ק”ג ל -6.8 ק”ג ואילו ארנבים ננסיים הולנדים שוקלים רק כ -0.5 ק”ג ועד 1.13 ק”ג. למרבה הצער, התוצאות לא דמו למה שאדריאן דה קוק ציפה הצאצאים שלהם היו גדולים מידיי, ומתו מסיבוכים כתוצאה מכך. האם (נקבת ארנבת ננסית הולנדית) נפטרה גם היא מתהליך הרבייה. בשנת 1951, דה קוק החליט לנסות שוב את תהליך הרבייה. במקום להשתמש בארנבת ננסית הולנדית, הוא השתמש בארנב ננסי הולנדי זכר ונקבת לופ צרפתי. הוא לא חשב שזה אפשרי בהתחלה, כי הלופ הצרפתי היה הרבה יותר גדול מהארנב הננסי ההולנדי.
התוצאות עלו על ציפיותיו של דה קוק. כל הצאצאים היו בגודל נורמלי ובעלי תנוחות אוזניים סטנדרטיות. בשנת 1952, דה קוק רצה שאוזני הארנבות יהיו שמוטות, אז הוא נתן ללופ הצרפתי ולארנב הננסי ההולנדי להתרבות עם הלופ האנגלי עם אוזניים שמוטות לגמרי. התוצאות היו ארנב עם אוזניים שמוטות, 2 עם אוזניים רגילות, וארנב נוסף עם אוזניים שמוטות למחצה. בסוף תהליך הרבייה בשנת 1955 נולד הולנד לופ במשקל של פחות מ -2.6 קילוגרמים. 11 שנים לאחר האירוע המשמעותי הזה, הודיע דה קוק על הולנד לופס במשקל של פחות מ -2 קילוגרמים. מטרה נוספת באותה תקופה הייתה פרסום הולנד לופס. בשנת 1964, ארנבים אלה הוכרו לבסוף על ידי מגדלים ורשויות הולנדים, מה שהוביל להכנסת הולנד לופס ברחבי מדינות רבות באירופה, ובהמשך הכרתם בארצות הברית על ידי איגוד מגדלי הארנבים בשנת 1979.
מתישהו בשנים 1965-1975, הופיעו ההולנד לופס לראשונה בבריטניה בזכות ג’ורג ‘סקוט, מגדל ארנבים אנגלי ממחוז יורקשייר שמע על ההולנד לופס. בשלב זה, המשקל הממוצע של גזע זה היה כ -1.5 ק”ג בלבד. ההיסטוריה של ארנב מיני לופ קשורה גם כן להיסטוריה של הולנד לופ. כשסקוט מצא את ההולנד לופס, הוא רצה להפוך אותם לקטנים עוד יותר, ולכן נתן לצאצאי ההולנד לופ הקטנים ביותר להתרבות זה עם זו. התוצאה של תהליך רבייה זה הייתה ארנב מיני לופ, שהוכר על ידי מועצת הארנב הבריטית בשנת 1994.
הולנד לופס הם כיום אחד מגזעי הארנב הידועים בארצות הברית ובבריטניה.
מיני לופים בישראל
מכיוון שגידול של ארנבים בישראל כחיית מחמד זהו תחום שעדיין בחיתולים, אין בישראל הרבה מגדלים שמרביעים ומוכרים מיני לופים גזעיים. בחנויות חיות לעיתים מוכרים ארנבים ננסיים שמוטי אוזניים שאינם נושאים את גן הגמדות כמיני לופים, ולמרות שהמחיר עשוי להיות אטרקטיבי לא מדובר בארנבי מיני לופם ברוב המקרים. הארנביה של ליז היא אחת הארנביות הבודדות שמציעות ארנבוני מיני לופ למכירה שהינם גזעיים למהדרין, עם מראה גזע מושלם ואופי נוח.
בעיות בריאותיות בארנב שמוט אוזניים הולנדי – הולנד לופ
הולנד לופ הוא זן של ארנבונים בריא ופשוט לטיפול בהשוואה לארנבים אחרים, מכיוון שרובם דורשים טיפוח בסיסי בלבד. אין מחלות תורשתיות ייחודיות להולנד לופס, אך הם עדיין עלולים לסבול ממחלות ארנב נפוצות אחרות. הם זן פעיל שדורש הרבה גירויים פיזיים וזמן משחק כדי להיות חיות מחמד מאושרות ובריאות. הם חיים בממוצע בין שבע לעשר שנים. הולנד לופס זקוק להברשה שבועית על מנת למנוע חסימות מעיים שיכולות להיות תוצאה של בליעת פרווה במהלך הטיפוח העצמי. יש צורך בהברשה נוספת במהלך השבועיים השנתיים של החלפת הפרווה. ויש לקצץ ציפורניים מדי חודש.
בדיקת שיניים היא גם חובה, כמו לשאר ארנבי הבית, מכיוון שאלה יכולות לכאוב מאוד עבור ארנבים. תזונה המורכבת משפע חציר טימותי צריכה להספיק בכדי למנוע זאת. במקרה שהשיניים אכן גדלות זה עלול לגרום לפיהן להשתנות ובהמשך להוביל לזיהום ואבצסים אפשריים. תזונת הולנד לופ צריכה להיות מורכבת מכ- 70 אחוזי חציר טימותי, כופתיות באיכות גבוהה ומגוון של פירות וירקות. בנוסף ארנבים אלה זקוקים לאספקה בלתי מוגבלת של מים מתוקים.
כדי לשמור על ארנב בריא הדיור הנכון הוא מרכיב חיוני נוסף. אמנם ניתן לגדל אותם בכלוב, אך הם ארנבים פעילים מאוד הדורשים פעילות גופנית רבה ומומלץ מאוד לתת להם זמן מחוץ לכלוב לשחרר את האנרגיה שלהם. בגורי ארנבים צעירים מתחת לגיל שמונה שבועות יש לשים לב לדלקת המעי הגס יחד עם קיפאון במעיים ונפיחות. כזן ארנב עם אוזניים שמוטות הם יכולים גם לסבול מדלקות אוזניים.
טפילים הם נושא נפוץ נוסף לכל גזעי הארנבון, במיוחד סקביאס הגורמת לגירוד ונשירת שיער. אם כי ניתן לטפל בקלות במחלות אלו באמצעות טיפול נקודתי או באמצעות הזרקת תכשירים נגד טפילים.
גם עיקור מקטין את הסיכוי למחלות כמו סרטן הרחם שיתפרץ במעל 80% מהארנבות מעל גיל 4.
חשוב ללמוד על הרגלי האכילה של ארנבים ולשם כך אנחנו ממליצים לקרוא את המאמר על מה ארנבים אוכלים.